בדרך לתינוק

אני לא מאמין. אוגוסט 2017 – מסע ארוך ומרגש עומד להסתיים. הכנות אחרונות לקראת הטיסה לארצות הברית להגשת החלום הגדול של חיי, המזוודות נארזו כבר שבוע לפני, כל המסמכים, אישורי מלונות ופרטים לוגיסטיים הוכנו מראש. אני מכין את עצמי לקראת הטיסה ועוד טיסות המשך. עוד זמן קצר אני אבא. 24 שעות מצטברות באוויר ובשדות התעופה ואני יודע שאעבור את זה כמו גדול. 24 שעות של מחשבות, לחץ, חרדה, התרגשות.

בשלב הזה אני בעיקר חושש שלא אקבל את המזוודות ביעד הסופי ומתפלל שהכול ילך תקין, שאקבל את הרכב השכור ואלמד מהר את נתיבי הנסיעה. אני מחליט ליהנות מהזמן שנותר לי כרווק ולהשאיר את ההתרגשות לקראת הניתוח הקיסרי שמתוכנן לתחילת ספטמבר. אני מכין את עצמי לקראת שבוע וחצי של קניות, טיולים, מנוחה לקראת הלידה. יש לי עוד כמה שבועות הרי… בעודי בשדה התעופה באטלנטה ממתין לקראת הטיסה ליעד האחרון, אני מקבל הודעה מקרלי, הפונדקאית המדהימה שלנצח אודה לה עם 3 מילים: "יש ירידת מים".

לחץ, טיסה קצרה שעוברת כמו נצח – עד שאני מגיע לבית החולים. לאחר חצי שעה נכנס גם לחדר הניתוח, לובש את כל הבגדים הנדרשים, עונה לשאלות והסברים של הצוות הרפואי ופוגש סופסוף פנים אל פנים את קרלי. לאורך כל התקופה הייתה ציפיה רבה לפגוש אותה ולהכיר את משפחתה . קיוויתי לפגוש אותה בביתה, לחבק אותה ולתת את המתנות, לדבר ולחכות יחד לרגע המרגש, אך הגורל רצה אחרת והגעתי ממש לפני כניסתה לניתוח אחרי 24 שעות באויר ושדות תעופה . המפגש בינינו היה מרגש, עבור שנינו. מצדי כמובן היה מדובר ברגע יוצא דופן אבל גם היא מאוד התרגשה לקראת הגעתי ונראה לי שזה זירז את הלידה. מסרתי לה מהר את כל המתנות, נפדנו בחיבוק ונשיקה… וכמה דקות אחר כך… אני אבא!

בוקר חדש

עברו קצת יותר מ – 24 שעות מאז הפכתי לאבא. אני חושב שהיממה האחרונה שעברתי הייתה היממה הכי מרגשת וקשה כאחד שעברתי. מהרגע שקיבלתי את ההודעה הלא צפויה על הלידה המתקרבת ועד לרגע שנחתתי בבית החולים היישר לחדר הלידה, פעלתי על אוטומט עם אדרנלין מטורף. כל תחנה בדרך הייתה מרגשת באופן אחר. הטיסה שלוותה במחשבות, בהתרגשויות, בנסיון להבין מה צפוי להיות, הנסיעה משדה התעופה היישר לבית החולים ומייד לחדר הלידה לפגוש לראשונה את קרלי, האם הפונדקאית (ואני מרשה לעצמי לקרוא לה בשמה) וכמובן בסופה הלידה המרגשת שמילים לא יוכלו להביע את התחושות הכל כך עוצמתיות שחוויתי שם.

רגע לפני הלידה נכנסתי לפגוש לראשונה את קרלי. המפגש הראשון שלנו היה מרגש במיוחד. הקשר שלנו והקשר גם עם משפחתה היה מן הרגע הראשון קרוב ובתקשורת מלאה. לאורך כל התקופה החל משלב ההתאמה דאגנו לשמור על קשר רציף, התכתבנו והתעדכנו האחד עם השניה באופן קבוע. לא פחות התרגשתי כשבעלה של קרלי וגם ההורים של קרלי וההורים של בעלה הביאו לנו מתנות לרגל הלידה ונתנו לי תחושה משפחתית נעימה שלא מובנת מאליה כלל. אני חושב שההתאמה הזו, שנעשתה כל כך בתבונה ובחוכמה מהווה מפתח כל כך חשוב לתחושה במהלך ההליך וכמובן בלידה עצמה. יש משהו בידיעה הזו ובחיבור הזה התקשורתי והפתוח, כמו שהיה לנו, שנותן לך תחושת ביטחון ומרגיע הרבה מחשבות שצצות במהלך התהליך והמפגש היה באמת השיא בהיכרות הזו שלנו.

עכשיו, אני בשלבי הסתגלות לסדר היום החדש וקם כל שלוש שעות, או קצת פחות ובקושי ישן אבל מרגיש כל כך מסופק , כל כך נרגש וצופה בנס ובשינוי המתרחש מדיי יום. בין ארוחה לארוחה, שיחות טלפון ומעט מנוחה אני שולח לכם חיבוק גדול ומבטיח להמשיך לעדכן.

עשרה ימים שאני אבא

כמעט עשרה ימים עברו מאז הפכתי לאבא מאושר. כנראה שכשאתה חווה משהו גדול כל כך ועוצמתי תחושת הזמן מאבדת קצת את הקשר למציאות וכל יום מתורגם בעצם במדד התחושות לשבוע שלם. אני מרגיש שהלידה המרגשת התרחשה לפני המון זמן, הרבה יותר מעשרה ימים, אולי זה גם בגלל שהספקתי כל כך הרבה בימים הללו. הטיסה, הנסיעה משדה התעופה לחדר הלידה, הלידה שהפכה אותי לאבא וכמובן הבירוקרטיה ההכרחית שלא פוסחת עליך באף שלב. אבל אני נהנה. מכל רגע אני נהנה. אני לקראת סיום הטיפול בכל הנושאים הבירוקרטיים וחייב לומר שגם מהשלב הזה אני דיי נהנה. אומנם המרחק מקשה, הגעגועים למשפחה ולחברים לא פשוטים, הרצון לחזור לארץ ולהתחיל את שגרת חיי החדשים מתגבר אבל יש גם תחושה מסויימת של חופשה בכל הדבר הגדול הזה. הלבד הוא סוג של חופשה למרות שגם הלבד הוא לא כל כך לבד. לאורך המסע שלי להורות הכרתי ונעזרתי בהרבה מאוד אנשים וזה נמשך גם בתקופה הזו כשאני כאן עם זוג ישראלים לשעבר שגרים כאן והכרתי אותם במהלך הימים האחרונים מה שמקל מאוד על התחושות והופך את החוויה לעוד יותר נעימה. אני באופן כללי מלא ברגשי תודה בימים האלה גם לקרלי, הפונדקאית שלי, שמלווה אותי בכל התהליך, והצטרפה אליי לנסיעה מיוחדת של 3 שעות לכל צד, על מנת להנפיק תעודת לידה וזה בהחלט לא מובן מאליו. היום הוא יום הולדתה ואנו נלך לחגוג יחד, סוג של אמירת תודה נוספת על החוויה העצומה והמרגשת ועל הטוב שהיא הביאה לחיים שלי. אז בין כל התחושות המרגשות האלה, המנוחות הקצרות מאוד, הסידורים הריצות והטיפול בבני, אני שולח לכם חיבוק, עוד מעט אשוב.

השיבה הביתה

לאורך כל המסע הזה תחושת הזמן הולכת לאיבוד. כבר חלפו להם שלושה שבועות שמרגישים הרבה יותר. אומנם זו תקופה קצרה אך אני מרגיש שהספקתי כל כך הרבה. בשלושת השבועות האחרונים הספקתי להגיע לארצות הברית ובאותו היום שיניתי סטטוס. הפכתי לאבא לבן. לפני כמחצית היממה נפרדתי מקרלי הפונדקאית המדהימה בשדה התעופה, והנה אני נרגש כל כך עם הפנים הביתה. לארץ. למשפחה שלי. לחיים החדשים שלי. שלנו.

בליל אמש הגיעה קרלי לעזור לי קצת בהתארגנות ואף נשארה מספר שעות על מנת לאפשר לי לישון מעט ולצבור שעות. אני זוכר שקמתי יותר רענן, בזכותה ישנתי קצת יותר שעות רצוף אחרי לילות רצופים ללא שינה מרובה. כל תחנת זמן במסע הזה ובמיוחד תחנה מרגשת כמו השיבה הביתה מביאה אותך למחשבות ולסיכומים עם עצמך.

למעשה אם אני מסכם את התקופה, לצד הסטטוס החדש, נדרשתי לטפל בכל מיני הליכים בירוקרטיים, הליכים שמהם חששתי מראש, אולם סיימתי אותם מוקדם מהצפוי. סיום ההליכים במהירות אפשרו לי לשוב לישראל כבר לפני מספר ימים, אולם העדפתי להישאר עוד מספר ימים נוספים במטרה לבלות יחדיו עם קרלי ומשפחתה מתוך הכרת תודה והערכה עמוקה.

לצד ההתארגנות לקראת יום הטיסה לישראל, קבלנו הודעה בדבר דחיית הטיסה ביום לאור מזג האויר והסופות הקשות (לפי התחזית סופה טרופית עתידה להתרחש באטלנטה, היעד הראשון מבין טיסות ההמשך לישראל), קבלנו ברגשות מעורבים את הדחייה, אבל הגיע החשש מדחייה נוספת וכן עדכון נוסף בדבר המתנה של 10 שעות בניו יורק לטיסת המשך. לבסוף הצלחנו להחזיר שעות הטיסה המקוריות. יממה לפני הטיסה נפרדתי מזוג הישראלים לשעבר והיחידים באותה העיר בה שהיתי.

מעבר לעובדה שהם אירחו אותנו כיד המלך, הם גם נקשרו אלינו, ויצרנו חברות אמיתית, אחווה הדדית לגמרי . את הימים האחרונים (לאחר שסיימנו את ההליכים הבירוקרטים ), נצלנו לטיולים באיזור המשופע באגמים יפים, נופים מרהיבים המשלבים רוגע וכיף.

מעבר לעובדה שאני חוזר לארץ עם סטטוס אחר, אני מרגיש שעברתי 3 שבועות של חוויה מדהימה, חוויה שאנצור בליבי לעד. מסלול הטיסות חזרה לישראל טרם הסתיים, שתי הטיסות הראשונות היו קצרות והיה תזמון כמעט מושלם, הטיסה השלישית מניו יורק לתל אביב קצת קשה, טיסה מלאה ועמוסה, עם תנאים מעט קשים אך נעבור זאת ובעוד כמה שעות ננחת שנינו בישראל. אני בציפייה לפגוש את השלט המרגש בנתב"ג הנושא את הברכה: ״ברוכים הבאים לישראל״, שלט שבימים כתיקונם לא גורם לי להתעכב עליו כל כך אך במסע הזה הוא מלא משמעות עבורי.

ברוכים הבאים לחיים האמיתיים, הנה אנחנו מגיעים אוטוטו. אוהב אתכם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *