רועי יולדוס, בעל תואר שני בתקשורת ובמנהל עסקים והאדם האחראי על השיווק, הפיתוח עסקי והמדיה חברתית בתמוז. רועי הצטרף לצוות בעקבות מסע הפונדקאות המרגש שעבר, שהניע אותו לעזור להורים נוספים להגשים את חלומם ללדת. במהלך השנים פגש מאות אנשים ונשים ותמך בהם במסעות הפונדקאות שלהם עם ליווי צמוד, סבלנות והבנה והרבה אהבה.
היי רועי, ספר לנו מה גרם לך ולבן הזוג שלך להחליט לצאת יחד למסע הפונדקאות?
מאז ומעולם רצינו להיות הורים, עוד לפני שהכרנו אחד את השני. זמן קצר אחרי שהתחלנו לצאת כבר עלו השאלות של 'מה הדרך הנכונה?' ו'איך לעזאזל עושים את הצעד הראשון?'. הרגשנו שהאהבה שלנו גדולה מספיק והקשר יציב ונכון כדי להקים משפחה. בהתחלה בחנו את האפשרות של הורות משותפת אבל מהר מאד הבנו שסגנון הורות זה פחות מתאים לנו. רצינו להקים תא משפחתי אחד ויצאנו לדרך.
אילו שיקולים לקחתם בחשבון כשהחלטתם לצאת למסע?אילו שיקולים לקחתם בחשבון כשהחלטתם לצאת למסע?
יצאנו למסע בשנת 2012, בתקופה בה כמות המידע והאפשרויות היו מוגבלות למדיי. השיקול הראשון והמיידי היה
כלכלי – איזה יעד פונדקאות יהיה ריאלי מבחינתנו להגשמת החלום. שיקול נוסף היה הקשר עם הפונדקאית. על אף שבחרנו לצאת למסע במזרח, היה לנו חשוב ליצור קשר מסוים עם הפונדקאית. הבנו שלא ייווצר כאן קשר עמוק בגלל הבדלי תרבות, שפה וכו', אבל לאורך ההיריון שלחנו לפונדקאית סרטון ומכתב וגם קיבלנו תמונות וסרטונים ממנה. עד היום אנחנו בקשר בפייסבוק. בנוסף, חשוב היה לנו לבחור תורמת ביצית בעלת מאפיינים מתאימים. דבר אחרון וחשוב מאד היה לבחור בחברה מבוססת ובעלת ניסיון, כך הגענו לתמוז.
מדוע בחרתם דווקא בסוכנות תמוז והחלטתם שהם ילוו אתכם בתהליך?
תמוז הייתה הסוכנות הגדולה ובעלת הניסיון הרב ביותר. הבנו שתהליך כזה מורכב ומאתגר מוטב שייעשה בחברה עם ניסיון וידע וזו התבררה כבחירה הטובה ביותר עבורנו. פריצת הדרך שעשה דורון (מייסד החברה) בהנגשת תהליכי הפונדקאות לגייז שינתה את החיים שלנו. פתאום למדנו שיש דרך להקים משפחה בהליך שעד לאותו הרגע היה נראה כמו לקוח מסרט מדע בדיוני.
כשהחלטתם להתחיל עם התהליך, מדוע בחרתם דווקא בתאילנד?
לא בחרנו בתאילנד. בחרנו בהודו דווקא בהתחלה – בעיקר לאור העלות האפשרית (אל מול האלטרנטיבה בארה"ב באותן שנים), אבל כעבור מספר ניסיונות כושלים בהודו, שונה החוק במדינה ומצאנו את עצמנו מול שוקת שבורה. לא ידענו כיצד ואם בכלל נוכל להמשיך במסע. זו הייתה תקופה של המתנה מורטת עצבים, לאחר שכסף רב כבר שולם ובלי אופק להגשמת החלום. למזלנו כעבור מספר חודשים, תמוז מצאה יעד חדש ופתחה את מסלול הפונדקאות בתאילנד. לשמחתנו בניסיון הראשון שם זה הצליח והשאר היסטוריה.
איזו תמיכה קיבלת במהלך מסע הפונדקאות מהסביבה והאם היא עזרה לך?
לאורך התקופה היו מספר מעגלי תמיכה: ראשית אורי ואני היינו שם אחד עבור השני – ביססנו את הזוגיות ודאגנו
להקשיב, לשתף, להתייעץ ולתת מקום לשנינו. במעגל השני היתה המשפחה המורחבת: הורים, אחיות, סבתות, סבים, דודות, דודים וחברים שסייעו לנו כלכלית ורגשית. במעגל השלישי הייתה תמוז שסיפקה ליווי אישי וצמוד וסדנאות הכנה להורות ומפגשים עם אנשי מקצוע והורים, שסייעו לנו ועזרו לנו להגיע יותר מוכנים להורות. אי אפשר לצפות הכל וכמה שמתכוננים ומתארגנים ולומדים ומתייעצים – עדיין ההורות תופסת אותך בהפתעה.
מה הייתה התרשמותך מהאם הפונדקאית במהלך התהליך? האם הייתם בקשר במהלך ההיריון והלידה? האם אתם בקשר היום?
הקשר עם הפונדקאית היה מוגבל מאד ולא היינו ממש בקשר ישיר עם הפונדקאית לאורך התהליך, למעט מספר סרטונים והודעות שנשלחו בסיוע תמוז. היעדר הקשר היה מאתגר כי רצינו להתרגש והיו הרבה שאלות ואי ודאות. אבל פגשנו אותה ממש כשעתיים לפני הלידה וזה היה מפגש מופלא, מרגש וכן קצת (הרבה) מביך.
האם נתקלת במכשולים או קשיים במהלך התהליך?
בטח. תהליך הפונדקאות במהותו הוא מאתגר וקשה. מדובר ברכבת הרים רגשית של עליות וירידות, ציפיות ואכזבות, המתנות והרבה מאד כסף. הקשיים הם בעיקר אי הוודאות ותחושת אובדן השליטה. העובדה שהכל מתנהל רחוק מאד ואין לך יכולת לנהל, לבדוק ולדעת כל רגע מה קורה. אתה צריך לסמוך על הרבה אנשים, לתת אמון, להמתין לתשובות עד שיגיעו (זמן תאילנד) וזה לא פשוט.
בנוסף, עלות התהליך מאתגרת בפני עצמה ובתקופה שעוד לא היו תכניות "בטוחות עד לידה" היה חשש שלא נצליח לסיים את התהליך אם יגמר הכסף. ואז מה נעשה? חשוב לזכור גם שכל כישלון/החזרה לא מוצלחת וכו' מעכבת את התהליך באופן משמעותי. בנוסף, סגירת מסלול הודו יצרה תסכול וחשש גדול שלא נוכל להמשיך את המסע במקום אחר. גם המעבר לתאילנד היה מאתגר בפני עצמו. זמן קצר אחרי תחילת התהליך וכניסתה של הפונדקאית להיריון, החלו הפגנות סוערות ומשטר צבאי שהקשה על התהליך ועורר לא מעט חששות.
איך עברה תקופת ההריון: הבדיקות, האולטרסאונד, גילוי מין היילוד וכדומה?
מהלך ההיריון עבר באופן חלק. הבדיקות הגיעו בזמן וקיבלנו תשובות ומענה לכל בדיקה ובדיקה.
בנוסף, התייעצנו באופן פרטי עם רופא גניקולוג שסייע בתחושת הביטחון. כשגילינו שאנחנו מצפים לתאומות קפצנו משמחה. אחרי תקופה ארוכה של ניסיונות, המתנה, אכזבות וכישלונות, זו הייתה חגיגה אדירה. דורון התקשר וסיפר ש"יש דופק. ויש עוד דופק" – צרחנו מהתרגשות. כששמענו שמדובר בשתי בנות השמחה הייתה גדולה עוד יותר כי מאד רצינו בנות.
תאר לנו את הולדתן של התאומות איך הרגשתם? אנא שתף אותנו.
הרגע המרגש בחיינו! חודש וחצי לפני הלידה המתוכננת קיבלנו טלפון מתמוז שהפונדקאית בדרך לבית החולים. היינו בהלם. מהר מאד שינינו את כרטיסי הטיסה, הזמנו בית מלון, שמנו את הכלבה שלנו (ז"ל) לוסי אצל אחותי וטסנו כבר ביום למחרת אורי, אני ואמא שלי שהתלוותה אלינו ועזרה לנו מאד.
הגענו לבית החולים זמן קצר לפני הלידה, פגשנו את הפונדקאית ובני משפחתה, התחבקנו ובעיקר לא האמנו. זה היה רגע סוריאליסטי, גדול מהחיים. בזמן הלידה המתנו מחוץ לחדר כי היה מדובר בניתוח קיסרי ואסור היה להיכנס. כעבור מספר דקות ראינו את אליה ולירי המדהימות, קטנטנות, צורחות – בדרך לפגייה. היו הרבה דמעות והתרגשות אדירה.
כיצד אתה ממליץ להורים לעתיד להתגבר על החששות והלחצים הקיימים בתהליך זה?
כמובן שכל זוג/הורה לעתיד מגיעים ממקום אחר, עם חששות, פחדים, יכולות וצרכים שונים. ככלל, הייתי ממליץ קודם כל לעשות בדיקה של האפשרויות השונות, לפגוש 2-3 סוכנויות ולעשות השוואה על הפרמטרים השונים (מדינה, מרפאה, קשר עם הפונדקאית, תרומת הביצית ועלות כמובן).
לאחר מכן לעשות תיאום ציפיות מול הסוכנות, להציף את כל מה שעולה, מטריד, מעניין אתכם ולהסביר מה חשוב לכם בתהליך, מה מטריד אתכם במיוחד, מה מפחיד אתכם.
דבר נוסף – להגיע מוכנים כלכלית. זאת על מנת שלא תמצאו את עצמכם נלחצים כשאתם נאלצים 'לרדוף אחרי הכסף' לאורך המסע. מומלץ, למי שיש צורך, לעבוד טוב טוב על הזוגיות ובמידת הצורך לערב גם איש מקצוע/יועץ שיכול ללוות אתכם לאורך התהליך (ואולי גם אחר-כך), לתווך פערים שקיימים ולעזור בתקשורת הזוגית. ככל שהיסודות יהיו טובים יותר, כך תגיעו מוכנים יותר להורות.
מעבר לכך, מומלץ בעיקר לנשום, לנשום ולנשום לאורך המסע, להתאזר בהרבה סבלנות ואורך רוח כי מדובר בתהליך מאתגר, רווי עליות וירידות וגם ולסמוך על החברה שבחרת, לתת אמון ולבוא עם אנרגיה חיובית וטובה כי התוצאה שווה הכל!
היום אתה חלק ממשפחת תמוז, ספר לנו כיצד התחלת לעבוד שם?
ההצטרפות שלי למשפחת תמוז הייתה די טבעית. כבר במהלך המסע הפכתי לחלק לא פורמלי של תמוז,
במסגרת בתפקידי כעורך mako גאווה ,בסיוע תקשורתי במאבק המשפטי להחזרת הילדים שנולדו בתאילנד ארצה. זמן קצר לאחר הלידה הציע לי דורון מייסד תמוז להצטרף למשפחת תמוז וזו הייתה אחת ההחלטות הטובות שקיבלתי. לעבוד בתחום כל כך משמעותי היא ללא ספק מתגמלת ביותר. אני פוגש הורים בצומת כל כך מיוחדת של חייהם, כשהם מגיעים מלאי התרגשות ועם חלום גדול להפוך להורים. זוהי זכות אדירה וגם אחריות כבדה לקחת חלק במסע של כל הורה והורה.
תודה לך רועי על הראיון הנפלא,
אנו מאחלים לך הרבה בריאות ונחת מבנותייך היקרות.
