תחום הפונדקאות, שבעבר היה נושא נישתי ולא מוכר לרבים, הפך בשנים האחרונות לנושא מוכר ומדובר בכל העולם. השפעת המדיות החברתיות, לצד שינויים חברתיים, רגולטוריים והתקדמות מדעית, הביאה לחשיפה רחבה יותר של התחום – אך גם להתרבות של מידע שגוי ומיתוסים.
לכן, ריכזנו עבורכם חמישה מיתוסים נפוצים – והאמת שמאחוריהם:
מיתוס 1: פונדקאות זמינה לכל אחד, בכל מקום בעולם
האמת: פונדקאות מוסדרת בצורה שונה ממדינה למדינה. במדינות מסוימות, כגון צרפת וגרמניה, פונדקאות אסורה לחלוטין. במדינות אחרות קיימת רגולציה נוקשה, המתירה פונדקאות רק תחת תנאים מסוימים – למשל פונדקאות אלטרואיסטית בלבד, פונדקאות לזוגות הטרוסקסואלים נשואים, או פונדקאות במקרים רפואיים מובהקים.
מיתוס 2: פונדקאית יכולה להתחרט לאחר הלידה ולקחת את התינוק
האמת: במדינות בהן קיימת חקיקה מוסדרת בתחום הפונדקאות, נחתם מראש הסכם משפטי מחייב שמגדיר את זהות ההורים המיועדים ואת זכויותיהם. הסכם זה מעגן את הזכויות החוקיות של ההורים ומבהיר בצורה ברורה את כוונות הצדדים, כולל אי מתן אפשרות לפונדקאית להתחרט. מעבר לכך, כמעט ולא מוכרים כיום מקרים שבהם היה ניסיון של הפונדקאית להתחרט והמקרים הבודדים המוכרים ארעו לפני שנים, כשהייתה מקובלת "פונדקאות מסורתית" – שבה לפונדקאית יש קשר גנטי לתינוק.
מיתוס 3: פונדקאיות עושות זאת רק בשביל הכסף
האמת: אמנם פונדקאיות מקבלות לרוב פיצוי כספי עבור ההליך (במדינות המתירות פונדקאות בתמורה), אך מחקרים ועדויות רבות מצביעים על כך שגם כאשר קיים מניע כלכלי ולעיתים הוא מהווה את הדחף הראשוני, במהלך התהליך המניע האלטרואיסטי מקבל משקל רב יותר והופך להיות המרכזי. הדבר נכון במיוחד כאשר מתקיים קשר ישיר בין ההורים המיועדים לבין הפונדקאית. רבות מהפונדקאיות בוחרות בכך מתוך רצון כן לעזור לזוגות או ליחידים להגשים את חלום ההורות.
מיתוס 4: הפונדקאות מתבצעת באמצעות ביציות של הפונדקאית עצמה
האמת: בכל המדינות בהן פונדקאות מוסדרת, נהוגה פונדקאות הריון (Gestational Surrogacy) – במסגרתה ההריון מתבצע עם עובר שנוצר מביצית של האם המיועדת או תורמת ביצית, ולא מהפונדקאית עצמה. כך נשמר נתק גנטי בין הפונדקאית ליילוד.
מיתוס 5: כל אישה פוריה יכולה להיות פונדקאית
האמת: כל מדינה מגדירה קריטריונים ברורים למועמדות לפונדקאות. במרבית המדינות הדרישה היא שהפונדקאית תהיה אישה שכבר חוותה לפחות הריון אחד תקין ולידה תקינה. ניסיון זה חשוב הן מבחינה רפואית – כדי להפחית סיכונים – והן מבחינה משפטית, מאחר והוא מקטין את האפשרות לקשיים רגשיים או משפטיים בעתיד.
