"פונדקאית: "זו חוויה משנה חיים

…

…

…

In most cases, surrogates have to educate their partners on the overall surrogacy process, and it takes time before the partners are fully on board. However, in Christie’s case, Todd knew how much Christie loved being pregnant with their son, and he also knew in his heart that it was something she wanted to do – to give the gift of life to another family.

…

מה הדבר הכי מרגש בלהיות פונדקאית?

"הדבר הכי מרגש בהיותי פונדקאית הוא היכולת לשתף בהתלהבות ובהתרגשות שעברתי לכל אורך ההיריון".

איפה הקושי? מהם האתגרים?

"החלק הקשה נעוץ באי ודאויות. כל הזמן קיוויתי כי אני יכולה להבטיח להורים שלא יהיו קשיים לאורך ההיריון והלידה. יחד עם זאת, ידעתי שגם הם דואגים מדי יום בנוגע להיריון והצלחתו". במהלך ההיריון, הקפידה קריסטי על אורח חיים בריא וכל הבדיקות הנדרשות. "שמתי לעצמי למטרה לשמור על התינוקות בטוחים ובריאים – עד שהאבות שלהם יפגשו בהם. אני רואה בהם מתנה יקרה מפז שניתנה מאלוהים, ובטוחה שישפיעו על חייהם של רבים. לאורך ההיריון זכיתי לתמיכה מכולם: הסביבה, המשפחה, העבודה וכמובן מההורים לעתיד בישראל".

…

…

The issue of surrogacy is controversial. There are those who claim that the women seeking to become surrogates are exploited and harmed. It is important for Christie to clarify that “although there have been cases reported in third world countries of surrogates being exploited, here in the USA, we are loved and adored by our IPs, their families, the fertility clinics, and pretty much everyone who learns about our journey. The fact that we are put through a multi-level psychological screening test and a meticulous medical screening process, I’d say we are far from being exploited, quite the opposite really. I don’t understand why some people oppose surrogacy and view it as damaging to women. This is the ultimate way to help and give back to another family. What is wrong with that”?

מה תגידי לאישה שקוראת את הכתבה ושוקלת להיות פונדקאית?

"אני אתמוך ואעודד כל אישה השוקלת להיות פונדקאית, ללכת ולעשות את זה. מדובר במסע משנה חיים שיביא שמחה אדירה לה ולכל האנשים סביבה".

משפט אחרון שתרצי לומר לילדים עדי ונבו?  

"אתם שני ניסים, ואהובים על ידי כל כך הרבה אנשים".

הורים בפונדקאות: "הפונדקאית היא כמו משפחה"

A little less than a year ago, Zeev and Lior’s dreams came true! On the other side of the world, in a hospital in Wisconsin, twins Adi and Nevo were born, making them the happiest of parents. It was a long journey, however 16 years of blissful marriage definitely helped them in the planning and preparation for parenthood. “We always wanted a family”, they said, from their home in Karkur. “Were it possible, we would have preferred to adopt 2 children, however, this option was not available for us being a same-sex couple, therefore we decided to pursue a surrogacy journey in the USA.

Zeev and Lior’s path to parenthood spanned four continents. It involved a surrogate from the USA, an egg donor from South Africa, attorneys from Israel and abroad, a fertility clinic, and an Israeli insurance agency and surrogacy company that guided them through the process and ensured that everything was handled professionally. “It was clear to us that we needed to sign with an agency to facilitate our journey. Just as I would not attempt to fix my own washing machine, I wouldn’t embark on such a journey without expert guidance and assistance”, said Zeev.  “The sheer number of things that need to be dealt with and taken care of is mind-blowing. From medical, legal, and/or logistical matters, without Tammuz, we would have been overwhelmed, completely lost, and incapable of completing the journey on our own.

After meticulously researching the international surrogacy agency landscape, Zeev and Lior chose Tammuz Family Surrogacy. “We chose Tammuz after making a fairly comprehensive market analysis that included lots of feedback from other IP’s who had already been through the process, both with Tammuz Family and also agencies in the USA. We are so grateful to the team at Tammuz. We were guided in such a professional and personal manner. Whilst we knew there were many others on the same journey with us at Tammuz, we NEVER felt like a number. The team were 100% accessible 24/7, 7 days a week. There were no questions left unanswered, and no problem left unsolved.

ספרו על המסע שלכם.

"לא מעט דברים השתבשו בדרך, עד שפגשנו את קריסטי, ומהנקודה הזאת הכל עבר חלק. אחרי שהעברנו לה סרטון בו הצגנו את עצמינו והיא נתנה את אישורה, קבענו לקיים שיחת סקייפ. אין ספק שלשיחה הזאת גם אנחנו וגם היא הגענו נרגשים מאד. כששאלנו את קריסטי לסיבה שהיא רוצה להיות פונדקאית היא סיפרה לנו שכשהיא מסתכלת על הבן שלה, שהיה אז בן שנה וחצי, היא נעצבת מאד לדעת שיש אנשים בעולם שאין להם את האפשרות להיות הורים ושהיא רוצה לעזור. לנו כישראלים קצת קשה לתפוס כזו גישה אלטרואיסטית אבל זו האמת. השיחה התנהלה בנעימים והיה די ברור ש'זה זה'".

מה הכי מאתגר בהליך הפונדקאות? איך התמודדתם?

"הקושי העיקרי הוא אי הוודאות והטלטלות שבדרך. אנשים לא באמת יודעים כמה עשרות שלבים יש בתהליך עוד לפני שבכלל יש הריון. מטבע הדברים יש המון מקומות בהם התהליך יכול להשתבש וצריך לחשב מסלול מחדש, לקבל החלטות חדשות, לחזור על אותו שלב שוב ושוב ועוד. כל נקודה כזו של 'תקלה' היא משבר רגשי (ולעיתים גם כלכלי) עמוק, שאחריו צריך לאסוף את השברים ולהמשיך הלאה או לחזור לנקודה הקודמת ולנסות שוב. התמודדות עם קושי היא אינדיבידואלית, יש מי שנתמך בבן הזוג, יש מי שבשבילו להיות ה'תומך' דווקא עוזר להשתקם. מדברים עם משפחה, חברים… ומקווים לטוב".

תארו את הקשר עם הפונדקאית לאורך ההיריון.

"לאורך ההיריון היינו בקשר כמעט יומיומי דרך הוואטסאפ, גם בעניינים קונקרטיים הקשורים להריון וגם ברמה החברית. שיתפנו אחד את השני בחוויות ובתמונות מחיי היומיום ומאירועים משפחתיים וחגים. קריסטי מהר מאד נהייתה חברה. את קריסטי ובעלה טד, המדהים לא פחות, פגשנו שבוע לפני הלידה בבית משפט בוויסקונסין לצורך דיון על צו הקדם-לידה (Pre Birth Order). זה היה מפגש רווי דמעות ואמוציות. אחר-כך יצאנו לאכול במסעדה והחלפנו מתנות שהבאנו עוד מהארץ. אנחנו הבאנו לה חבילת טעמים מהארץ ומזכרות בעבודת יד, והיא הביאה לנו ערכה מהממת עם דברים לחדר הילדים, ועוד."

…

"הפונדקאית היא משפחה"

החיבור המרגש שנוצר בין קריסטי וההורים הנרגשים לעתיד, הגיע לשיאו בבית החולים ביום הלידה. "כל חווית הלידה והשהות יחד בבית החולים הייתה עוצמתית, מרגשת וגם די סוריאליסטית. למזלנו הלידה קרתה בקיסרי בתהליך מתוכנן, והגענו לבית החולים בשעת בוקר מוקדמת. קריסטי כבר הקדימה אותנו וקישטה את החדר בבלונים ובשלטים.

לאחר מכן לקחו אותה לחדר הניתוח ואותנו הלבישו בבגדים סטריליים והכניסו אותנו לחדר שליד חדר הניתוח. אחרי 20 ומשהו דקות של לחץ והתרגשות נפתחה הדלת בין החדרים והאחות נכנסה עם עדי, מכוסה כולו לבן וצורח. צוות קסום של אחיות ורופא התנפלו עליו, בדקו, ניקו מדדו וארזו בשמיכה ובכובע. דקה אחריו יצא נבו, קטן יותר, נקי וגם צורח ועבר בדיוק אותו תהליך. לא עברו 30 דקות מרגע הלידה ומצאנו את עצמנו צועדים במסדרון בית החולים עם שתי גיגיות ובתוכם הילדים שלנו. הרגע לו חיכינו יותר מהכל".

בדרכם לחדר פגשו זאב וליאור את ההורים של קריסטי. "לא צריך להיות גאון כדי להבין כמה דמעות נשפכו שם… אחרי שהקטנים נולדו, נתנו לה להחזיק אותם, ובלי ספק שבנקודה זו ידענו שקריסטי וטד הם כבר לא 'סתם חברים, אלא משפחה". במהלך השהות של זאב וליאור עם התאומים בארה"ב הם נפגשו עם קריסטי עוד פעמיים. בפעם הראשונה היא הגיעה לברית שקיימו בדירה שבה שהו, ובפעם השנייה לארוחת פרידה קצת לפני שנסעו. "הפרידה הייתה עצובה מאד לכל הצדדים, אך בלי ספק זמנית", הם אומרים. מאז שחזרו לארץ, מקפידים שני הצדדים שלמור על קשר חם ולעדכן בהתפתחות של הילדים. "אנחנו מתקשרים עם קריסטי מידי שבוע בערך, שולחים תמונות של הילדים, מברכים בחגים וכו'. אין ספק שנהיה בקשר כל עוד שני הצדדים רוצים בכך. קריסטי אמרה שהם מתכננים להגיע לארץ בהמשך."

…

מהן התגובות מהסביבה הקרובה והרחוקה?

"פירגון נטו, אהבה טהורה ונתינת עזרה אמיתית. לא יכולנו לקוות לתגובה טובה יותר"

חשבתם איך תספרו לילדים על קריסטי לכשיגדלו והאם תרצו שיכירו אותה בעתיד?

"לילדים נגיד את האמת ונספר להם את סיפור לידתם במדויק. למעשה, הוא כבר כתוב ביומן שאנחנו מנהלים החל מהחודש הרביעי להיריון בערך, ובו אנחנו מספרים להם על ההכנות, ההתארגנות וההתרגשות מבואם הקרוב. אנחנו נשמח שהילדים יכירו אותה ואת משפחתה, כאמור, כל עוד כולם מעוניינים בכך".

לסיום, איזה טיפים תתנו למי ששוקל הליך פונדקאות?

"הטיפ החשוב ביותר שאפשר לתת: צאו לדרך. לא היום, אתמול! חבל על כל יום. יש בתהליך הזה כל כך הרבה מורכבות, שלבים והפתעות שאתם בכלל לא מצליחים לדמיין. מהשלב שבו התחלנו להתעניין ועד שסגרנו עם תמוז נסגרה האפשרות של הודו וגם תאילנד. ובמהלך ההיריון שהתחיל במסלול נפאל, נסגרה האפשרות של נפאל וגם בהמשך מקסיקו. בהקשר של ארה"ב אי אפשר לדעת מה יוליד יום (או מה יוליד טראמפ). לכן צריך פשוט לצאת לדרך. במקביל וקצת בסתירה לטיפ הקודם (אבל מה לעשות אלה החיים) חשוב להתארגן לתהליך ככל שניתן מבחינה כלכלית ולוגיסטית. כמו כן, ההמלצה שלנו היא לא לעשות את זה לבד".