פונדקאית: "זו חוויה משנת חיים"

קריסטי בחודשי ההיריון המתקדמים

הרבה שנים רצתה קריסטי (28) להיות פונדקאית. "אהבתי למשפחה שלי היא הגורם המכריע בהחלטתי להיות פונדקאית", היא אומרת כל הדרך מוויסקונסין הרחוקה. "זה היה מעשה לא אנוכי, מתוך רצון לעזור לאחרים, שיצר חיבור מיוחד ביני ובין ההורים שלי. בחירתי בפונדקאות קירבה ביני ובין אמי, שכן גם היא, כמוני, חוותה היריון תאומים. הוריי ידעו מעט מאד על אודות פונדקאות, אז כמובן שהם חששו שצפויה לי תקופה קשה מבחינה רגשית. ברגע שלמדו את הנושא וראו את המסע שעברתי, הם התרגשו מאד עבור האבות וציפו לפגישתם עם התינוקות הקטנים".

היא נשואה לחבר הכי טוב שלה, טוד, מזה שש שנים. יחד הם מגדלים את ילדיו מנישואים קודמים ויש להם בן משותף. "לטד יש שני בנים בגילאי 8 ו-6 מנישואים קודמים ולנו יש בן אחד משותף בן שלוש. אנחנו רואים את עצמנו כצוות, ויחד מעודדים את הבנים לעזור ככל שהם יכולים. העולם יכול ליהנות מקצת יותר נדיבות", היא אומרת.

לעתים נדרשת הפונדקאית לשכנע את בעלה לתמוך ברעיון הפונדקאות, אבל במקרה של קריסטי היה זה דווקא טד שהציע את אפשרות הפונדקאות. "הוא ידע כמה אהבתי להיות בהיריון עם בננו המשותף ועד כמה לא יכולתי לדמיין את חיי בלי שלושת בניי. ידעתי בלבי שזה היה משהו שאני רוצה לעשות. להיות מסוגלת לתת את מתנת החיים למשפחה".

הכינה ברכה לתאומים

לאחר בדיקות רפואיות ואישורים, קיבלה לידיה סרטון של ההורים המיועדים, זאב וליאור. זמן קצר אחר-כך הם כבר קיימו שיחת סקייפ, והחיבור היה הדדי. מכאן הדברים זרמו בצורה נפלאה. "זו חוויה משנת חיים. יש לי קשר בלתי נגמר עם המשפחה בישראל. זה פשוט נהדר! מהרגע הראשון שקיימתי את שיחת הסקייפ עם האבות לעתיד בישראל נוצר חיבור שקשה להסביר. זה הרגיש כאילו היינו חברים הכי טובים, והתחלנו בשיחות יומיומיות על כל נושא שבעולם".

מה הדבר הכי מרגש בלהיות פונדקאית?
"הדבר הכי מרגש בהיותי פונדקאית הוא היכולת לשתף בהתלהבות ובהתרגשות שעברתי לכל אורך ההיריון".

איפה הקושי? מהם האתגרים?
"החלק הקשה נעוץ באי ודאויות. כל הזמן קיוויתי כי אני יכולה להבטיח להורים שלא יהיו קשיים לאורך ההיריון והלידה. יחד עם זאת, ידעתי שגם הם דואגים מדי יום בנוגע להיריון והצלחתו".

עם זאב וליאור, משתחררים מבית החולים

במהלך ההיריון, הקפידה קריסטי על אורח חיים בריא וכל הבדיקות הנדרשות. "שמתי לעצמי למטרה לשמור על התינוקות בטוחים ובריאים – עד שהאבות שלהם יפגשו בהם. אני רואה בהם מתנה יקרה מפז שניתנה מאלוהים, ובטוחה שישפיעו על חייהם של רבים. לאורך ההיריון זכיתי לתמיכה מכולם: הסביבה, המשפחה, העבודה וכמובן מההורים לעתיד בישראל".

רגע הלידה היה מרגש במיוחד. "הייתי מאושרת כשהתינוקות נולדו והתאחדו עם האבות שלהם. כמובן שהיה לא קל להיפרד מכולם כשנסעו הביתה, אבל אני יודעת עד כמה הם מטופלים היטב".

נושא הפונדקאות הנו שנוי במחלוקת, ובין היתר נשמעים טיעונים לניצול ופגיעה בנשים הרוצות להיות פונדקאיות. לקריסטי חשוב להבהיר כי מדובר במעשה טוב, שמגיע לאחר מחשבה ושיקול דעת. "אני לא מבינה מדוע יש שמתנגדים לפונדקאות ורואים בה כפוגענית כלפי נשים. יש דרכים רבות לעזור לאחרים. למה זה לא בסדר שאישה תרצה לעזור למשפחה בדרך הכי גדולה שקיימת בעולם?".

מה תגידי לאישה שקוראת את הכתבה ושוקלת להיות פונדקאית?
"אני אתמוך ואעודד כל אישה השוקלת להיות פונדקאית, ללכת ולעשות את זה. מדובר במסע משנה חיים שיביא שמחה אדירה לה ולכל האנשים סביבה".

משפט אחרון שתרצי לומר לילדים עדי ונבו?
"אתם שני ניסים, ואהובים על ידי כל כך הרבה אנשים".